הכרעת דין בתיק תת"ע 28111-08

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין כך שהרשה לאדם שאינו מורשה לנהיגה באותו סוג רכב לנהוג באופנוע שבבעלותו, עבירה בניגוד לסעיף 10 (ב) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961.

אין חולק כי ביום 20.5.08 שעה 09:26 , נהג מר משה ארביב (להלן- ארביב) ברחוב ירושליים בבת ים, באופנוע שבבעלות הנאשם למרות שארביב אינו מורשה לנהיגה באופנוע.

על פי דוח פעולה שערך השוטר שעצר את ארביב, האחרון נהג באופנוע כשהוא מחזיק במפתחות הרכב, על ראשו קסדה ולטענתו רישיון הרכב והביטוח של האופנוע מצויים בביתו. כשנעצר הוא מסר לשוטר כי "חבר שלי קובי ילוז השאיר לי את האופנוע אתמול בערב".

הנאשם לא חלק כי השאיר את האופנוע והמפתחות לארביב  ולטענתו רשיונות הרכב והביטוח נותרו בתוך האופנוע. הנאשם זומן למשטרה והתייצב בשעה 11:15 בבוקר, וטענתו הייתה כי: "לא הרגשתי טוב בסביבות שעה 19:30, וביקשתי ממר משה ארביב חברי הטוב להעביר את מפתחות האופנוע לחברי איציק שיבוא וייקח את המפתחות ויקח את האופנוע".

פרשת התביעה הסתיימה עוד באוקטובר 2009. באותו מועד הצהיר בא כוח הנאשם כי יגיש בקשה פורמאלית לזימון ארביב כעד מטעם ההגנה.

בדיונים הבאים שנקבעו בתיק זה חזר בא כוח הנאשם על הצהרה זו, אך בפועל ארביב לא זומן מעולם, למרות שהיה ברור כי מיוזמתו לא יתייצב  לדיון.

זאת ועוד, ההגנה לא זימנה כעד מטעמה את איציק, מי שנטען כי היה אמור לנהוג באופנוע על מנת להחזירו לנאשם. הימנעות זו מזימון עדים רלוונטיים שיכלו לשפוך אור על הפרשה, אינה פועלת לטובת הנאשם.

גם כך, גרסתו של הנאשם תמוהה. אין בפיו כל הסבר מדוע למחרת היום חבר אחר ששמו איציק היה אמור להחזיר לו את האופנוע, ומדוע הוא עצמו לא יכול היה להחזיר את האופנוע.

באם הנאשם לא חש בטוב בערב הקודם, הוא יכול היה להשאיר את האופנוע בחנייה, לקחת עימו את המפתחות, הקסדה והרישיונות. למחרת היה הנאשם חוזר ונוטל  את האופנוע.

לטעמי, נדרש הנאשם לטעון כי באירוע היה מעורב חבר נוסף ששמו איציק, כששם משפחתו של האחרון לא פורט מעולם, על מנת שלא ישתמע כי התיר את הנהיגה למי שאינו מורשה לנהיגה באופנוע, לאחר שמעובדות המקרה עלה בבירור כי הנאשם לא שב למחרת בבוקר על מנת ליטול את האופנוע.

כפי שפורט לעיל, לא שוכנעתי מטיעון זה, וההגנה נמנעה מלזמן לעדות את איציק, כשלא ניתן להימנעותה כל הסבר.

בעת שמיעת הראיות טען הנאשם לראשונה כי לא ידע שאין לארביב רישיון נהיגה לאופנוע.

טענה זו הינה בגדר "עדות כבושה" שמשקלה הראייתי אינו רב, בפרט נוכח טענתו של הנאשם במועד האירוע כי ארביב הינו חברו הטוב. אם לא ידע הנאשם כי ארביב אינו מורשה לנהיגה באופנוע, מדוע נדרש לעזרתו של איציק ומדוע לא ביקש מחברו ארביב שיחזיר לו את האופנוע. נשים לב כי גם ארביב טען בפני השוטר כי הנאשם הינו חברו.

בעדותו שינה הנאשם את גרסתו וטען כי ארביב לא היה חברו אלא ההיכרות ביניהם הייתה שטחית, ולדבריו "הוא לא חבר שלי ביומיום. הוא מהחבר'ה" (עמ' 4, שורה 17) ובהמשך: " ש. את משה ארביב, הכרת אותו לפני המסיבה? ת. כן, שלום-שלום. אני מכיר אותו דרך החבר הזה שבאתי איתו למסיבה" (עמ' 4, שורות 27-28).

מכאן עולה כי לפי גרסת הנאשם הוא השאיר את האופנוע, מפתחותיו, רשיונותיו בידי אדם שלא היה לו קשר קרוב אליו ולכן לא ידע אם ועד כמה  ניתן לסמוך עליו. הנאשם לא טרח לברר אם האחרון מחזיק ברישיון נהיגה לאופנוע, כפי שלא טרח לאסור עליו לנהוג באופנוע.

אפילו אקבל גרסה זו, דעתי היא כי יש להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

ב תת"ע (חי) 6041/07 מדינת ישראל .נ.  עמאד כעבייה , פסק כבוד השופט סלאמה כי: "גם אם נקבל את גרסתו של הנאשם כי לא שם לב ללקיחת המפתחות אין בכך כדי לפטור אותו מאחריות. הנאשם הודה כי המפתחות היו לידו במרחק מה וכי לא יכול היה להרגיש אם מישהו לוקח אותם. כמי שאחראי על הרכב מצווה הנאשם לנקוט בכל האמצעים הסבירים כדי שאדם שאינו מורשה לכך לא יוכל  לנהוג ברכב, חובה זו אף עולה מהסיפא של סעיף 10(ב) לחוק".

במקרה הנוכחי להבדיל מהמקרה שנדון שם, איש לא לקח את המפתחות מהנאשם אלא הוא מיוזמתו מסר את השליטה באופנוע לאדם שהכיר באופן שטחי, וכבעליו של הרכב הוא לא נקט באמצעיי זהירות כלשהם על מנת למנוע את ביצוע העבירה. מכאן עולה כי מעשיו ומחדליו של הנאשם הם שאפשרו (או התירו) את נהיגתו של מי שאינו מורשה לנהיגה.

 על כך יש להוסיף כי האחריות המוטלת על בעל הרכב מכוח סעיף 10(ב) לפקודת התעבורה הינה מסוג אחריות קפידה, וכפי שנקבע ב ע"פ (ח"י) 2228/02 שאול לוי .נ. מדינת ישראל , התפקיד החשוב המונח ביסוד האחריות הקפידה הוא להכריח אדם לגלות רמת זהירות גבוהה על מנת להבטיח את תקנת הציבור. ברע"פ 4184/02 שאול לוי .נ. מדינת ישראל , נדחתה בקשת רשות ערעור שהוגשה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, ונקבעה ההלכה כי מדובר בעבירה של אחריות קפידה.